הפרעת התמכרות לחומרים ממכרים היא הפרעה פסיכיאטרית המופיעה במדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי. המדריך נולד מתוך צורך באיסוף של נתונים בעלי ערך סטטיסטי בנוגע להפרעות פסיכיאטריות בארצות הברית. הנתונים השונים נאספו החל מאמצע המאה התשע עשרה ואילו בשנת 1952 יצאה לאור המהדורה הראשונה של ה- DSM או בשמו המלא: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders.

המדריך כולל מגוון רחב של מושגים ומציע דרך מקובלת לאבחון של הפרעות פסיכיאטריות שונות המבוססת על קריטריונים: אם הנבדק סובל מכמות מסוימת של קריטריונים מתוך הרשימה המתאימה להפרעה מסוימת, ניתן לקבוע כי הוא סובל מההפרעה הרלוונטית.

במאמר שלפניכם נתייחס להגדרה הנוגעת להתמכרות לחומרים ממכרים, כפי שהיא מופיעה במהדורה האחרונה של המדריך, החמישית במספר, שיצאה לאור בשנת 2013.

הפרעת התמכרות לחומרים ממכרים לפי ה- DSM-V

ההגדרה המופיעה במדריך החמישי, הרלוונטית עבור התמכרות לסמים נקראת substance use disorder (הפרעת שימוש בחומר) ומהווה מעין שילוב בין שתי אבחנות שהופיעו במדריך הרביעי: substance abuse (שימוש לרעה בחומרים ממכרים) ו- substance dependence (תלות בחומר).

האבחנה החדשה נעה על ציר של דרגות חומרה הכולל שלוש דרגות שונות: mild, severe ו- moderate. כמו כן, במדריך החדש קיימת אבחנה שונה לכל סוג של חומר ממכר, אם כי האבחנות הנוגעות לחומרים השונים מבוססות על אותם הקריטריונים.

מה הם הקריטריונים לאבחון של substance use disorder לפי ה- DSM-V?

דפוס בלתי מסתגל הנמשך שנה אחת לכל הפחות של שימוש בחומר הגורם למצוקה קלינית או לקות משמעותית, הבאה לידי ביטוי בשני קריטריונים או יותר מהרשימה הבאה:

• שימוש חוזר ונשנה המוביל לפגיעה במחויבויות מרכזיות בבית, בבית הספר או בעבודה (הזנחת הילדים, הרחקה מבית הספר, ירידה בביצועים בבית הספר, היעדרויות מרובות ממקום העבודה על רקע השימוש בסם ועוד).
• שימוש חוזר ונשנה בסם במצבים מסוכנים כמו לדוגמה בזמן הפעלת ציוד כבד או בזמן הנהיגה.
• שימוש חוזר ונשנה בסם, למרות שהשימוש גורם לבעיות חוזרות ונשנות בתחום הבינאישי או בתחום החברתי.
• קיימת סבילות, הבאה לידי ביטוי באחד מהסעיפים הבאים:
  • על מנת להשיג את האפקט הרצוי, ישנו צורך להגדיל את מינון הסם הנצרך.
  • עם התמשכות השימוש באותה כמות של חומר, ההשפעה הולכת ומצטמצמת.
• גמילה, כפי שהיא באה לידי ביטוי באחד מהסעיפים הבאים:
  • מופיעים תסמיני הגמילה הידועים האופייניים לחומר הרלוונטי.
  • החומר או חומר אחר שדומה לו בהשפעתו, נצרך במטרה למנוע תסמיני גמילה או להקל על תסמיני הגמילה.
• החומר נצרך בכמויות גדולות יותר ממה שהתכוון הנבדק לצרוך או למשך תקופה ממושכת יותר משהתכוון.
• נעשים מאמצים או ישנו רצון קבוע לשלוט בצריכה או לצמצם את היקף הצריכה ללא הצלחה.
• הנבדק מקדיש זמן רב לצורך ביצוע פעולות הנחוצות לשימוש בחומר, להשגת החומר או להחלמה מהשפעות החומר.
• צמצום או ויתור מוחלט על פעילויות חשובות בתחום התעסוקתי, החברתי או בידורי בעקבות השימוש בחומר.
• המשך השימוש בחומר חרף המודעות לפגיעה פסיכולוגית או פיזית ממושכת, שככל הנראה הוחרפה או נגרמה כתוצאה מהשימוש בחומר.
• דחף, רצון עז או השתוקקות להשתמש בחומר.

כיצד מסווגים את דרגת החומרה של ההפרעה?

כפי שציינו, במדריך החדש האבחנה נעה על רצף המורכב משלוש דרגות חומרה. קביעת דרגת החומרה של ההפרעה מבוססת על כמות הקריטריונים עליהם עונה הנבדק להלן:

• קלה (Mild) – שניים עד שלושה קריטריונים.
• בינונית (Moderate) – ארבעה עד חמישה קריטריונים.
• חמורה (Severe) – שישה עד שבעה קריטריונים.